ההפרטה כהצברה
גופים מופרטים במשפט הציבורי
מאת: איל פלג

שנות השמונים של המאה העשרים הביאו עמן למדינת ישראל את מה שקובעי מדיניות בעולם המערבי נוהגים לכנות בשם "הפרטה". משמעותה של מדיניות ההפרטה היא הפיכת רכוש מדינתי לרכוש פרטי וכן העברת פעילות בתחום התשתיות והשירותים לידי בעלים או מפעילים פרטיים. שנות האלפיים הביאו עמן חיזוק נוסף למגמות ההפרטה. ממשלות ישראל כבר אינן מסתפקות בהפרטה של "מוצרים ציבוריים מסחריים", כגון טלפוניה או חשמל, אלא מבקשות להפריט שירותים מדינתיים, אשר עד לפני מספר שנים רק מעטים חשבו על אפשרות העברתם לפעילות פרטית. הכוונה להפרטה, בין היתר, של שירותי רווחה, חינוך וכליאה.

השיח הציבורי בכלל והשיח האקדמי בפרט בנושא ההפרטה היא שיח חסר. אמנם מלומדי הכלכלה כבר תרמו ספרות נכבדה בנושא, אך דיסציפלינות אחרות, ובהן הדיסציפלינה המשפטית, אינן נוכחות דיין בשיח ההפרטה. הדיון במדיניות ההפרטה בקרב מלומדי המשפט הציבורי נמצא רק בראשיתו. בספר זה מבקש המחבר למלא במעט חלל זה, הקיים בשיח המשפט הציבורי, ולתרום להבנת ההפרטה כתופעה אשר למשפט הציבורי יש רבות מה לומר בעניינה.

לב הספר יהיה נעוץ בשאלה: "מה יהיה לאחר ההפרטה?" ספר זה אינו מכוון לשלול את תופעת ההפרטה, אלא מבקש, תוך השלמה עם קיומה, לבדוק מהי הפרטה המגשימה באמת את ייעודה כתהליך המכוון לשפר את מצבו את הפרט ושל הציבור במדינה. נדבך מרכזי בספר טמון בשאלה מהו המשפט אשר מוצדק יהיה להחיל על הגופים המופרטים? הם יחולו על הגוף המופרט (בתחומים שהוזכרו) רק ענפי המשפט הפרטי, או שמא יש להחיל עליו - בשל הצדקות שונות - גם כללים מן המשפט הציבורי? על שאלות אלו יבקש המחבר לענות בפרקי הספר.

בפרק הראשון מוצגת תופעת ההפרטה בהיבטה העולמי הכללי ובהקשר הישראלי. לאחר במוצג שיח ההפרטה הקיים, המתרכז ביעילות הטמונה בה והמבוסס על קרקע אידיאולוגית ניאו-ליברלית, נבחן הפן האחר, הנסתר של ההפרטה, הטומן בחובו מקרים של הפרטות מאכזבות, שהביאו עמן סבל ופגיעה בזכויות של מקבלי השירותים והציבור בכללותו. הפרק נחתם בהצגת חששות וסכנות הטמונות בהפרטה ובמישור הפרט והמדינה הנובעות, בין היתר, מן ההבחנה הקיימת בחברה ובמשפט בין ה"ציבורי" ל"פרטי".

הפרק השני עוסק בהצגות הצדקות לניתוח "ההפרטה כהצברה", כלומר בטעמים התומכים בהחלות כללים מן המשפט הציבורי על גופים מופרטים שעה שהם מבצעים פעילות שלטונית-ציבורית. בפרק זה, מעמיק המחבר בדיון בסכנת השלטון המופרט. כפועל יוצר מכך מוצגת גישת ההפרטה כהצברה כאמצעי להגנה על הדמוקרטיה החוקתית הישראלית.

בפרק השלישי ממשיך המחבר לעסוק בהצדקות להצברה. לב הפרק עוסק בניתוח האמנה החברתית הישראלית, אשר במרכזה, בין היתר, שמירה של זכויות האדם ותפיסת המדינה כמדינת רווחה. בהמשך לכך נטען כי ההפרטה ללא הצברה היא הפרה של האמנה החברתית הישראלית, אשר ממנה נובעת חובת המדינה להבטחת קיום מינימלי בכבוד של הפרטים בה.

הפרק הרביעי עוסק בתפיסת ההפרטה כהצברה בין המצוי והרצוי. את הדיון הציבורי, אשר יחול על הגופים המופרטים מכנה המחבר בשם "משפט שירות הציבור", שיהיה מעין דגם מעודכן יותר של משפט ציבורי למציאות ההפרטה. תחילה מוצגות האפשרויות הגלומות בחקיקה - הקיימת והרצויה. בהמשך לכך מוצג ניתוח של חוזה ההפרטה ככלי להצבה וכן ההלכה הפסוקה בנושא הגופים הדו-מהותיים. הספר נחתם בדיון בשאלת היקפו של המשפט הציבורי שיחול על הגוף המופרט, תוך הצגת כללי ההצברה הספציפיים שיחייבו גוף זה.

מחיר מומלץ: 89 ש"ח