האינדיאנים החדשים
צמיחתה של פוליטיקת ההמונים בפרו, 1895-1932
מאת: חררדו לייבנר

לאורך המאה ה-20 פרו התאפיינה בחוסר יצבות, תהפוכות ואלימות פוליטית. החברה בעלת פערים מעמדיים עצומים, המצליחים ביותר מעולם לא השיגו ייצוג ברור של רוב האוכלוסייה.

ספר זה, הראשון בשפה העברית העוסק בהיסטוריה של פרו המודרנית, דן בתקופה בה נשבר המונופול הפוליטי של קבוצה מצומצמת של אדונים מיוחסים בעלי גנונים אריסטוקרטים ותרבות אירופאית, שראו עצמם כ"לבנים". לזירת ההכרעות נכנסו "ההמונים", בני שכבות חברתיות מגוונות: משכילים צעירים, קציני צבא, סוחרים, פקידים ופועלים. רובם היו בני תערובת, צאצאי מהגרים או עירוניים ממוצא אינדיאני. בנסיבות מיוחדות, ופילו האיכרים בהרי האנדים התקוממו וזעזעו את המערכת הפוליטית והחברתית.

"ההמונים" בווודאי לא שלטו בפרו, אם כי לא היו חסרי אונים. ה"נכבדים" והפוליטיקאית לא יכלו לשלוט לאורך זמן מבלי לפנות לחלק מהמגזרים העממיים, להציע להם משהו, ממשי או סמלי, כדי להשיג את תמיכתם. שילוב "ההמונים" בפוליטיקה נעשה תוך שרטוט מחודש של קווי ההדרה התרבותיים והחברתיים, כך שרק מי שדברו וקראו ספרדית ואמצו אורחות חיים ותרבות "מודרניים" זכו לאזרחות מלאה. משמעות הדבר הייתה דחיקתם המתמדת של האיכרים האינדיאנים. גם הנשים לא זכו להיכנס באופן ממשי לזירה הפוליטית.

תוכניותיהם של משכילים רדיקלים לארגון מחודש של החברה שיאפשר אינטגרציה לאומית, נשענו על הציפיות להופעתם של "האינדיאנים החדשים". אלה היו אמורים להיות אזרחי המחר, המכוננים של פרו דמוקרטית ושוויונית יותר, של אינדיאנים ובני תערובת, מודרנית וגם אינקאית. במובן זה הספר מציג היסטוריה של כישלון מתמשך. המבנים החברתיים הביסו את הרצונות הסובייקטיביים של הרדיקלים. אם כי, על אף כישלונם, פועלם שינה לעיתים את גורלם של המעטים או השפיע באופן בלתי צפוי על התפתחות הפוליטיקה של ההמונים.

מחיר מומלץ: 64 ש"ח