תנו לנו להוביל!
מנהלי בתי הספר בחזית הרפורמות
מאת: פרופ' חן שכטר
הקדמה
"מערכת החינוך בקריסה", "בהשוואה לשנים קודמות, אנו מדורגים בתחתית
הדירוג הבינלאומי במקצועות הליבה", "לו רק אימצנו את שיטות ההוראה
והלמידה של פינלנד וסינגפור...", "בתי־הספר הם מקום מסוכן ואלים כיום".
אמירות כגון אלה, המבטאות אי־נחת מהנעשה בבתי־הספר, במשרד החינוך
ובמערכת החינוך הישראלית בכללותה, נשמעות לעתים תכופות מהורים,
ממורים, בתקשורת וגם בכנסים אקדמיים.
אי אפשר להפריז בחשיבותה של מערכת החינוך: היא המקום שבו כל
אחד מאתנו מתחיל את דרכו, קונה דעת ורוכש כלים לחיים, לומד להשתלב
בחברה ומפנים את ערכיה; והיא גם הערובה לחוסנה ולביטחונה של מדינת
ישראל, זו המאפשרת את התפתחותה ושגשוגה, והמהווה את הבסיס לערכיה
הדמוקרטיים ולזהותה הייחודית.
בה בעת, קשה גם להפריז בחומרתן של הבעיות שמהן סובלת מערכת
החינוך הישראלית: הישגים נמוכים במבחנים בינלאומיים, שיעורים לא גבוהים
של זכאים לתעודת בגרות, פערים מתרחבים והולכים בין קבוצות אוכלוסייה
שונות, ריבוי מקרי אלימות, צפיפות בכיתות, שיטות הוראה לא מעודכנות,
העדר ביקוש למקצוע ההוראה, תשתיות מיושנות ועוד.
מצבה של מערכת החינוך מטריד את כולנו: את התלמידים וההורים הרבים
הנזקקים לשירותיה; את מאות אלפי העובדים במערכת החינוך - מורים,
מנהלים ומפקחים; את מורי המורים וחוקרי החינוך; את מעצבי המדיניות
ומקבלי ההחלטות; ואת כל אחד מאזרחי ישראל, המבינים כי מערכת חינוך
טובה היא צורך קיומי לַמדינה.
אחת הדרכים רבות העוצמה, שבהן נעשה שימוש כדי להתמודד עם בעיות
של מערכות חינוך בעולם, היא רפורמה. רפורמה היא שינוי רחב היקף, לעתים
מהפכה של ממש, בהיבטים שונים של המערכת. רבות מהרפורמות נכשלות
וחלקן אינן מאריכות ימים. על אף זאת, בישראל, במיוחד בשנים האחרונות,
יוצאות לדרך לא מעט רפורמות במערכת החינוך.
ההתמודדות עם הבעיות האקוטיות של מערכת החינוך הישראלית באמצעות
רפורמות חוזרות ונִשנות מעוררת שאלות רבות: האם כל רפורמה נושאת בכנפיה
בשורה? ומהם המחירים של כל רפורמה? מהו הסיכוי שלה להצליח? האומנם
כל הרפורמות אכן נחוצות? מהי ההשפעה ארוכת הטווח של הרפורמות על
המורים, ועוד יותר מכך על התלמידים, שיהפכו במהרה לאזרחי המחר? שאלות
אלו, על אף היותן מסקרנות וחשובות כאחת, לא זכו עד היום לעיסוק נרחב דיו.
מערכת החינוך בישראל עוברת בשנים האחרונות שתיים מהרפורמות
המקיפות ביותר שבוצעו בה מאז קום המדינה: רפורמת "אופק חדש" ורפורמת
"עוז לתמורה". מטרות הרפורמות מתמקדות בחיזוק מעמדם של המורים,
בשיפור הישגי התלמידים, בצמצום פערים ובהעצמת המנהלים. רפורמות אלה
כוללות מרכיבים רבים, ביניהם הפעלת "שעות פרטניות" בבתי־הספר; הוספת
שעות עבודה למורים, העלאת שכרם, ושינוי מתווה ההתפתחות המקצועית
שלהם; הרחבת סמכויות מנהלי בתי־הספר; ועוד.
האם רפורמות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" אכן טובות לבתי־הספר? האם
הוטמעו בהצלחה? האם היו דברים שאבדו בשל הטמעת הרפורמות? האם יכול
להיות שלא תארכנה ימים? האם הן משיגות את מטרותיהן? אילו השלכות יש
לרפורמות הללו על רבבות המורים וכמיליון וחצי התלמידים? נראה כי שאלות
אלה מעניינות רבים מאתנו.
בספר זה אנו מבקשים להביא את קולם של מנהלי בתי־הספר (כתיבת
המילים "מנהל" ו"מנהלים" בספר הינה מטעמי נוחות בלבד והכוונה היא כמובן
למנהלים ולמנהלות), שעליהם מוטלת האחריות ליישום הרפורמות במציאות
חינוכית מורכבת. לשם כתיבת הספר, בוצעו ריאיונות עומק עם 120 מנהלי
בתי־ספר יסודיים ועל־יסודיים (חטיבות ביניים ותיכוניים), המייצגים קשת
נרחבת של מגזרים (חינוך ממלכתי, ממלכתי־דתי, ערבי), חתך סוציו־אקונומי
ופריסה גֵאוגרפית (כל מחוזות משרד החינוך). הריאיונות התקיימו בשנים
2014-2013 . ביקשנו מהם לספר לנו על התמודדותם עם הטמעת הרפורמות
ולתת לנו "צילום מצב" של בתי־הספר כיום, כש"אופק חדש" ו"עוז לתמורה"
הופכות לדרך החיים החדשה שלהם.
סיפוריהם של המנהלים (שקיבלו שמות
בדויים) מרתקים לא פחות משהם מלאי תובנות בעלות ערך רב. הספר נותן
למנהלים במה, ומצייר על בסיס דבריהם תמונה רחבה של יישום הרפורמות
ומשמעויותיהן להתפתחות מערכת החינוך בחברה הישראלית.
רבים ימצאו עניין בספר זה: מנהלים - שיוכלו למצוא בו את עצמם, להפיק
ממנו ידע יישומי רב וללמוד עקרונות פעולה; מפקחים - שילמדו ממנו כיצד
לסייע למנהלים שתחת אחריותם להצליח בעבודתם; מורים - שיזכו להצצה
אל תוככי העבודה המורכבת של מנהליהם; לומדי מינהל החינוך - שיקבלו
הזדמנות להבין מקרוב את עולם המעשה של הניהול הבית־ספרי; חוקרי חינוך
- שיעשירו את ידיעותיהם על אחד הגורמים המשפיעים יותר מכול על מערכת
החינוך הישראלית; מעצבי מדיניות - שיוכלו ללמוד מלקחיהן של רפורמות
"אופק חדש" ו"עוז לתמורה" גם לקראת הרפורמות הבאות שכבר מיושמות
)כגון "ישראל עולה כיתה - עוברים ללמידה משמעותית" ואלו המִתדפקות
בשער; הורים - הרוצים להבין מהי משמעותן של רפורמות "אופק חדש" ו"עוז
לתמורה" שעליהן מדברים כולם; התלמידים - שיהפכו במהרה לאזרחי המחר;
ובכלל - כל אלו המבקשים להרחיב את דעתם על מערכת החינוך הישראלית,
שקיומה המיטבי חיוני לעתידנו.
הספר כולל מבוא ועשרה פרקים. המבוא עוסק ברפורמות "אופק חדש"
ו"עוז לתמורה" במערכת החינוך הישראלית, ובתפקידם של מנהלי בתי־הספר
בהטמעתן.
הפרק הראשון עוסק בהצטרפות בתי־הספר לרפורמות, הפרק השני
עוסק בעימות בין הרפורמות לבין "האמת", והפרק השלישי בקונפליקטים בין
הלכה למעשה.
הפרק הרביעי עוסק בהתנגדויות שהתעוררו בקרב המורים.
הפרקים הבאים מציגים את חסרונותיהן ויתרונותיהן של הרפורמות:
הפרק
החמישי מתאר את העומס הרב ללא תגמול הולם והפרק השישי את המאפיינים
של יחסי העבודה (רוח ההתנדבות, יחסי האמון, שיקול הדעת) שלדעת המנהלים
אבדו עקב הרפורמות; הפרק השביעי עוסק ביתרונות הרפורמה וברווחיה
(כגון האפשרות להגיע לכל תלמיד);
בפרק השמיני אנו מתמקדים בתפיסות
הניהוליות שהציגו המנהלים לגבי יישום הרפורמות, ובפרק התשיעי אנו מציגים
שש אסטרטגיות מרכזיות להתמודדות עם הדילמות הרבות בדרך ליישום
הרפורמות; הפרק העשירי מציע אסטרטגיות פעולה אלטרנטיביות - למידה
צוותית מהצלחות ויצירת מארג רשתי של בתי־ספר - לשם יישום רפורמות
מלמטה למעלה. ולבסוף, אחרית הדבר.
ספר זה מביא קשת רחבה של נקודות מבט, היוצרות יחדיו תמונה כוללנית
על בתי־הספר ומערכת החינוך לאור הרפורמות והטמעתן. אך יותר מכול,
יש בספר הזמנה לדיון על פניה של מערכת החינוך בהווה, ועל האפשרויות
העומדות בפנינו כדי להבטיח את עתידה. אם בזכות ספר זה יתרחב הדיון על
הדרכים לקידומה של מערכת החינוך הישראלית - והיה זה שכרנו.
| 
חינוך 
