ספרי עיון ומחקר    היסטוריה ופילוסופיה   אירופה בראשית העת החדשה 1460-1559

חיפוש מתקדם
חיפוש ספר
חינוך
משפט
ספרי ניהול
מדע המדינה
סוציולוגיה ופסיכולוגיה
עבודה סוציאלית
היסטוריה ופילוסופיה
גיאוגרפיה
רפואה
נושאים שונים
ספרי לימוד ומדריכים
סדרת מדע וטכנולוגיה
סדרת מעשה בראשית
ספרי מב"ט לכיתות א-ב
ספרי מב"ט לכיתות ב-ג
ספרי מב"ט לכיתות ג-ד
ספרי מב"ט לכיתות ה-ו
מבט לגן
הספריה של מבט לגן
בית הספר היסודי
חטיבת הביניים
בית הספר העל יסודי

    חזרה לדף הקודםלסיווג הספרים  בקטלוגשליחת קישור לספר  לחבריםהדפסה ידידותית

אירופה בראשית העת החדשה 1460-1559
מאת: יוג'ין פ' רייס (הבן), אנתוני גרפטון

מבוא
מאה השנים של ההיסטוריה האירופית שבין שנת 1460 לשנת 1559 היו תקופה של תמורות מהירות ומקיפות. כמו בכל תקופת מעבר מציוויליזציה אחת, מוגדרת היטב, לאחרת, המאפיין הבולט ביותר הוא השילוב העדין והמורכב של מסורת וחידוש, אסון והבטחה. משום כך ההיסטוריונים של המאות החמש-עשרה והשש-עשרה, בדומה להיסטוריונים של תקופת המעבר שבין העת העתיקה לימי-הביניים, נאלצו תמיד להתמודד עם שאלות קשות במיוחד בבחירת פרספקטיבה ודגש. היסטוריונים מסוימים, שחקרו את המנהגים, האמונות והמוסדות של המאות החמש-עשרה והשש-עשרה, סיפרו את סיפורם בעזרת דימויים של אביב והתעוררות. אחרים הדגישו את הראיות לקיפאון, מסורתיות והתפוררות. עולם הדימויים שלהם הוא סתווי. הערכות סותרות-לכאורה שכאלה משקפות את המזיגה המבלבלת והמרתקת בין ישן לחדש, המאפיינת את התקופה.

האם היה המעתק מישן לחדש גם מעבר מן המדייבלי למודרני? התשובה היא כן, אף כי היא מלווה בסייגים. הסייג הראשון נוגע לפיתוי לעשות רדוקציה של המדייבלי ל"טיפוס" סוציולוגי, למצוא את המהות היסודית של המדע, האמנות, הפילוסופיה, הדת או שיטת הממשל בימי-הביניים ואחר-כך למדוד שינוי וחידוש על-פי סטיות מאמת מידה זו. הליך שכזה אינו בהכרח שגוי. בחירת החומר וסידורו תמיד מסגננים את העבר במידה מסוימת; אחרת אי-אפשר להבין את ההיסטוריה. עם זאת, כאשר משווים חידוש עם מסורת, אסור לשכוח את הגיוון המאפיין את החיים בימי-הביניים. כך למשל נהוג, ולעתים אף רצוי, להיאחז (במעין "קצרנות" היסטורית) בפיתרון שהציע תומס מאקווינס לבעיה מסוימת כמייצג את דעתם של כל הפילוסופים והתאולוגים בימי-הביניים.

דעותיו של תומס מאקווינס אכן טיפוסיות לרבים מן ההוגים בימי-הביניים שהיו שותפים להנחות יסוד חשובות; עם זאת, התומיזם [תורתו של תומס מאקווינס] לא היה אלא אחת מכמה מגמות פילוסופיות במאה השלוש-עשרה. הוגים, שמייצגים את תקופתם באותה מידה, דחו רבות מהדוקטרינות התומיסטיות, ובמאות הארבע-עשרה והחמש-העשרה הצטמצמה השפעתו של תומס מאקווינס בעיקר למסדר הדומיניקני שאליו השתייך; הכנסייה הכירה בו כתאולוג הנורמטיבי רק בעת החדשה. כדאי אף לזכור, כי לעתים קרובות הטענה שהתחולל חידוש בתקופה מסוימת מבוססת על בורות לגבי התקופה שקדמה לה.

רעיון המודרניות טומן בחובו גיוון וריבוי משמעויות אף יותר ממושג ימי-הביניים. הבהירות לגביו חשובה, משום שחוקרים רבים במאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים ראו במאות החמש-עשרה והשש-עשרה - ובייחוד בתרבויות איטליה של הרנסאנס וגרמניה של הרפורמציה - אב-טיפוס לציוויליזציה האירופית המודרנית; וב"מודרנית" התכוונו לימיהם הם. לעומתם, היסטוריונים בשלהי המאה העשרים - המודעים היטב לכך שהם חיים בתקופת מעבר נוספת, שנעה בקצב מהיר אף יותר מאשר תקופת הרנסאנס והרפורמציה - רואים בחידושיהם של ארסמוס או של לותר, של הנרי השמיני ויעקב פוגר, של רפאל או של מיכלאנג'לו, פחות את תחילתו של עולם חדש, ויותר חוטים במארג של מנהג ומסורת, אשר מחדשים מקרב בני אותו הזמן עסקו במשך כשלושה דורות בקריעתו לגזרים.

רבים מביטויי המודרניזם של הרנסאנס והרפורמציה התיישנו עד מהרה, לא פחות מן הלטינית המדייבלית או מן האדריכלות הגותית ברומא של המאה השש-עשרה. לפיכך, הטענה כי הרנסאנס והרפורמציה הם תחילתו של עולם מודרני אין לה כיום יסוד, אם במונח "מודרני" אנו מתכוונים לזמננו, או שאנו מעניקים לו את המשמעות שיש לו למשל בביטוי "אמנות מודרנית", אמנות, שכדברים רבים אחרים בתרבות המאה העשרים מבוססת על הנחות ושאיפות שונות בתכלית מאלו של הרנסאנס ואף עוינות להן.

מכל מקום, בין אירופה המודרנית לאירופה של המאות החמש-עשרה והשש-עשרה משתרעות גם המהפכה התעשייתית והמהפכה הצרפתית, התפתחות הלאומיות, והחילון העמוק של התרבות. אירופה של הרנסאנס והרפורמציה הייתה חברה קדם־תעשייתית "לא־מפותחת", קרובה הרבה יותר - בחיי הכלכלה שלה, בטכנולוגיה, בדפוסים דמוגרפיים, בתקשורת ובמבנה המעמדי - לרומא הקיסרית מאשר לאירופה המערבית או לאמריקה בנות זמננו. הנאמנות הפוליטית והצבאית ברחבי אירופה הייתה שושלתית, ולא לאומית. קשרים פוליטיים היו בעיקרם אישיים ומשפחתיים, וכולם קיבלו ברצינות את הדת. היה זה עידן של יצירתיות דתית מדהימה, משופע בקדושים, מיסטיקנים, מתקנים דתיים ותאולוגים מקוריים. בקרב הציבור הרחב להטה האדיקות הדתית - להט מסוכן מאוד לביטחונם של מיעוטים דתיים.

בקיצור, המעתק מהישן לחדש במאה החמש-עשרה ובמחצית הראשונה של המאה השש-עשרה )אף שהחל קודם, במאה הארבע-עשרה( לא היה מעבר מן המדייבלי למודרני, אלא מהמדייבלי אל המודרני המוקדם. אנשי הרנסאנס והרפורמציה אמנם הניחו את היסודות לאירופה חדשה, אבל הייתה זו חברה שההיסטוריונים המודרניים מכנים כעת "אירופה המסורתית" - אירופה שלפני המהפכה הצרפתית והמהפכה התעשייתית. ועדיין מוטלת על חוקרי התקופה החובה לחשוף את ההמשכיות ואת השברים המכריעים במעבר ההדרגתי מאופן אחד של תפישה וייצור למשנהו.

יוג'ין פ' רייס (הבן)


תמונה מוגדלת ופרטי הספר

מחיר מומלץ: 65 ש"ח

| דף הבית | על ההוצאה | חדש ברמות | השתלמויות | רכישת ספרים | הגשת כתבי יד | רשימת הדיוור | תנאי שימוש | יצירת קשר |
© 2008 כל הזכויות שמורות להוצאת רמות ליד אוניברסיטת תל-אביב בע"מ, כתובת ההוצאה: קמפוס אוניברסיטת ת"א
בניין הסנאט, קומה 2, חדר 219, רמת אביב, תל-אביב. ת.ד. 3926 תל-אביב, 61392. | על ידי סמיוטיקה