ספרי עיון ומחקר    סוציולוגיה ופסיכולוגיה   כולנו מכורים

חיפוש מתקדם
חיפוש ספר
חינוך
משפט
ספרי ניהול
מדע המדינה
סוציולוגיה ופסיכולוגיה
עבודה סוציאלית
היסטוריה ופילוסופיה
גיאוגרפיה
רפואה
נושאים שונים
ספרי לימוד ומדריכים
סדרת מדע וטכנולוגיה
סדרת מעשה בראשית
ספרי מב"ט לכיתות א-ב
ספרי מב"ט לכיתות ב-ג
ספרי מב"ט לכיתות ג-ד
ספרי מב"ט לכיתות ה-ו
מבט לגן
הספריה של מבט לגן
בית הספר היסודי
חטיבת הביניים
בית הספר העל יסודי

    חזרה לדף הקודםלסיווג הספרים  בקטלוגשליחת קישור לספר  לחבריםהדפסה ידידותית

כולנו מכורים
מאת: פנחס דנון ונטע שינפלד

פרק 1: מבוא כללי להתמכרויות
אנו יודעים שמעגל החיים מבוסס על התנהגות חוזרת ונשנית הנשלטת על־ידי שלושה דחפים בסיסיים אשר נחוצים כדי לשרוד ולהבטיח את הדורות הבאים. דחפים אלה נועדו להבטיח ביצוען של שלוש פעולות עיקריות: אכילה, שתייה ומין. הפרט חייב להתנהג בהתאם לדחפים ולבצע פעולות אלה כדי להבטיח את קיומם של הדורות הבאים.

מוחם של בני־אדם ובעלי־חיים בנוי באופן כזה שהוא גם הנותן הוראות לפעולה וגם המעניק גמול ועונג לאחר מילוי ההוראות. כתוצאה מכך אנו, כבני־אדם, נולדים עם נטייה להתמכר לחומרים, לחפצים או להתנהגויות. אדם רעב רואה כריך עסיסי ומתאווה אליו. לאחר סיום אכילת הכריך הוא מרגיש לא רק שובע, אלא גם שיפור במצב־הרוח, כי מערכת הגמול והעונג הופעלה. זו התנהגות של דחף בסיסי ונורמלי. התמכרות מתחילה כאשר אדם מעוניין ונכסף להגיע לאותו עונג, אולם דרך ההגעה אליו אינה כרוכה בפעולה הדרושה לצורך הישרדות, וכתוצאה מכך הוא אינו יכול לחוות את הרגשת העונג הנכספת. או־אז נכנסים לתמונה חומרים, מצבים ו/או התנהגויות אשר מעוררים את מערכת הגמול והעונג.

החומרים שבשימוש משתנים מאדם לאדם. חלק מהאנשים נוטלים סמים, וחלק צורכים אלכוהול. גם ההתנהגויות משתנות ועשויות לכלול הימורים, ספורט, קניות וכדומה.

כאשר הפרט אינו מסוגל להפסיק את ההתנהגות המזיקה, הוא מוגדר כמכור לאותה התנהגות או לאותו חומר. התמכרות היא מחלה ראשונית. היא ממושכת, נוירו־ביולוגית ובעלת גורמים תורשתיים, אך גם מושפעת מגורמים פסיכו־חברתיים וסביבתיים, המשפיעים הן על התפתחותה והן על ביטוייה של המחלה. התמכרות לחומרים מאופיינת על־ידי אחד או יותר מן המאפיינים הבאים: שליטה לקויה בשימוש, שימוש חוזר בצורה כפייתית, המשך שימוש חרף הידיעה על תוצאות מסוכנות והשתוקקות לחומר.

קיימים שני מאפיינים חשובים להגדרת מצבו של הפרט המכור:

1 . תלות גופנית ונפשית היא מצב אשר בא לידי ביטוי בתסמונת גמילה מסוימת שעלולה להתעורר עקב הפסקה פתאומית בשימוש, הפחתה חדה בכמות, ירידה בכמות החומר הממכר בדם ו/או הזרקה של חומר נוגד.

2 . סבילוּת היא ההסתגלות הגופנית לחומר הממכר. במשך הזמן, ככל שהגוף "מתרגל" ומסתגל לצריכה, המכור זקוק לכמויות הולכות וגדלות של החומר כדי להשיג את ההשפעה הראשונית.

התמכרות עלולה להיגרם עקב בעיות גופניות או רפואיות - כגון הפרעות שינה, כאבים ו/או בעיות גופניות אחרות - אשר הפרט הלוקה בהן מקבל בעטיין טיפול תרופתי נקודתי. עקב יעילות או אי־יעילות של התרופות לתחלואה הנקודתית, הפרט עלול להעלות במהירות את מינוני התרופות ולאבד עד־מהרה את היכולת להפסיק לנטול אותן. ניסיונות להפסיק את הצריכה גורמים להחמרה במצבו הגופני והנפשי. עד לאחרונה דובר על התמכרות רק בהקשר של חומר פסיכו־אקטיבי (כגון אלכוהול, טבק וסמים אחרים) אשר מוכנס לגוף על־ידי שתייה, אכילה, עישון, הזרקה או הסנפה, נספג ומגיע למערכת הדם, חוצה את מחסום הדם־מוח, ומשנה באופן זמני את ההתנהגות הכימית הטבעית של המוח. אולם לאחרונה נוספו על ההגדרות הפסיכולוגיות־הפסיכיאטריות גם התמכרויות התנהגותיות, דהיינו, התמכרויות שאינן כרוכות בהכנסת חומר זר אקטיבי לגוף. התמכרויות אלה מכונות "התמכרויות יבשות". דוגמאות להתמכרויות כאלה הן עיסוק טורדני־כפייתי בספורט, בדיאטה, במין, באינטרנט ועוד. ההנחה הרווחת כיום היא כי יש בסיס משותף להפרעה הגורמת לכל סוגי ההתמכרויות.

נוסף על כך, בספרות המקצועית אין הפרדה ברורה בין התמכרויות התנהגותיות (או "יבשות") לבין הפרעות המוגדרות כחוסר שליטה בדחפים. שתי קבוצות "שרירותיות" אלה של הפרעות חולקות ביניהן דפוס התנהגותי בסיסי משותף, הכולל ביצוע חוזר ונשנה של פעולות מזיקות ואף הרסניות, תוך מודעות לנזק שנגרם מהן אך בלי יכולת להפסיקן. למעשה, מאפיין מרכזי בתופעת ההתמכרות הוא חוסר יכולת לשלוט בדחף לבצע את הפעילות, קרי, את ההתנהגות המזיקה או את נטילת החומר המזיק. הפרעות שונות המתאפיינות בחוסר שליטה בדחפים נכללות פעמים רבות בדיון הציבורי תחת הכותרת "התמכרות" (למשל, "התמכרות להימורים" או "התמכרות למחשבים").

אחד הבסיסים המשותפים לכל ההפרעות הללו הוא הטיפול הדרוש, אשר חייב לכלול טיפול התנהגותי עם התמקדות בתסמינים רלוונטיים, לצד טיפול סביבתי/משפחתי רב־מערכתי. אך יש גם הבדלים משמעותיים בין ההפרעות: קושי בשליטה בדחפים הוא בעיה תפקודית בסיסית, הניתנת לטיפול בעיקר באמצעים התנהגותיים; ואילו התמכרות, ובעיקר התמכרות לחומרים כגון סמים ואלכוהול, היא מצב מורכב ומתקדם יותר, אשר עשוי להתחיל כתוצאה מחוסר שליטה בדחף, אך מתפתח למצב בעל מאפיינים של תחלואה גופנית משמעותית, עד כדי סכנת חיים, ובמקרים רבים נדרש טיפול תרופתי.

הפרעות שליטה בדחפים (אימפולסיביות, הפרעות רסן בדחפים)
הפרעת השליטה בדחפים מתבססת על יצר חזק לביצוע מעשה. עקב כך, אי־ביצועו של המעשה יגרום לתחושה של מתח הולך וגובר, ואילו ביצועו יוביל לפורקן ובעקבות זאת לתחושת הקלה. פעמים רבות תחושת הדחף, הנובעת מיצרים פנימיים, עשויה להיות תוקפנית או הרסנית. תחושה זו מתנגשת לרוב עם נורמות התנהגותיות, עד כדי היווצרות מתח פנימי. בשנים הראשונות לחיינו אנו פורקים את המתח הזה באמצעות ביצוע של הדחפים, אך במהלך הילדוּת, עם חינוכנו, אנו מפתחים מנגנונים שונים המיועדים לנתב את הדחפים הללו לערוצים חלופיים של פורקן מתח אשר אינם גורמים נזק.

על־פי הגישה הפסיכואנליטית־הדינמית, בתוך האיד־אגו־סופר־אגו מתחולל מאבק בין הדחפים היצריים, אשר שואפים לפרוץ החוצה, לבין תכתיבי החברה והמוסר, אשר אוסרים עלינו לממשם. מאבק זה יוצר מתח שאדם בריא מצליח להתמודד עמו בעזרת מנגנוני הגנה שונים בתת־מודע. כאשר המנגנונים הללו מתפקדים באופן לקוי ומנתבים את פורקן המתח לערוצים בעייתיים, נוצר מצב המכונה "נוירוזה", שהוא המקור לרוב הפרעות החרדה ומצבי־הרוח. כאשר המנגנונים הללו חלשים מכדי לעצור את עוצמת הדחפים, נוצרת הפרעה של חוסר שליטה בדחפים (הפרעה בריסון הדחף).

על־פי גישה פסיכואנליטית זו, אנשים הלוקים בהפרעת שליטה בדחפים מתאפיינים בדרך־כלל בדימוי עצמי בעייתי ובקושי ביצירת קשרים בין־אישיים ומשפחתיים. בעברם בולט מבנה משפחתי לקוי, כגון היעדר הורה או הורים חלשים שלא ריסנו את היצרים של ילדם.

במישור הכימי־הביולוגי, להפרעות שליטה בדחפים יש בסיס משותף - נטייה להפרעות בהפרשת הורמונים כגון סרוטונין, אדרנלין ודופמין במוח. אבל אין עדיין הבנה לגבי האופן שבו המערכת המרכזית מפעילה את ההורמונים במוח. אחד ההסברים של אימפולסיביות קשור לפעילות של המוליך העצבי סרוטונין, אולם גם מערכות אחרות הקשורות להורמונים אחרים, כגון דופמין, גאבא וגלוטמט, מעורבות באימפולסיביות. מכל מקום, בקרב אסירים בבתי־כלא נמצא כי התופעה חזקה יותר כאשר יש פגיעות מוחיות שונות, החל בפיגור שכלי או נזקים מוחיים מלידה, עקב היחשפות לסמים ולאלכוהול בבטן אמם, המשך בטראומה מוחית או במחלות נוירולוגיות, דוגמת פרכוסים וגידולים, וכלה בנזקי אלכוהול או סמים (תינוקות שנולדים אחרי היחשפות לאלכוהול ולסמים בזמן ההיריון).

חשוב להדגיש כי המעשה האימפולסיבי מוגדר לכאורה כמעשה לא־מתוכנן, אשר אין מאחוריו מניע שקול או רצון הכרתי להשיג רווח או טובת־הנאה באופן עברייני. לאחר המעשה יופיעו פעמים רבות תחושות כנות של אשמה וחרטה. עם זאת, במבחן התוצאה, קיים קושי ממשי להבדיל בין התנהגות אימפולסיבית בלתי־ נשלטת לבין התנהגות עבריינית מתוכננת (האופיינית להפרעה פסיכופתית), אשר לרוב אינה מלוּוה חרטה, וההבחנה בין השתיים עומדת פעמים רבות במוֹקדם של דיונים משפטיים. כמו־כן יש להבדיל בין הפרעות שליטה בדחפים לבין תופעות של גנֵבה פשוטה או הצתה, המופיעות כחלק מהפרעת התנהגות.

במשך שנים היה נהוג לתאר את ההתנהגות האימפולסיבית כתסמין של הפרעות פסיכיאטריות שונות, אך כיום התגבשה התפיסה כי בחלק מהמקרים מדובר בהפרעה בפני עצמה, הכוללת כמה התנהגויות עצמאיות נפרדות אופייניות, שחלקן יתוארו כאן, ביניהן קלפטומניה, פירומניה (הצתה), טריכוטילומניה (תלישת שערות) והתפרצויות זעם בלתי־נשלטות. עם זאת, התנהגות אימפולסיבית מופיעה פעמים רבות כחלק מקווי ההתנהגות של אנשים הלוקים בהפרעות אישיות שונות, במיוחד בהפרעת אישיות פסיכופתית וגבולית. אנו מאמינים כי מקומן של הפרעות כגון קלפטומניה, טריכוטילומניה ופירומניה אינו בקבוצה של הפרעות השליטה בדחפים, אלא בקבוצת ההתמכרויות ההתנהגותיות ה"יבשות" או בקבוצת ההפרעות הטורדניות־הכפייתיות.

התמכרות לחומרים
התהליך שעומד במרכזה של תופעת ההתמכרות הוא פיתוח רצון וצורך לחזור לחומר או להתנהגות הממכרים. ההתמכרות יכולה להיות גופנית או נפשית. תלות מוגדרת כמצב שבו האדם מתקשה לתפקד ללא הגורם שאליו פיתח את התלות. הפסקת ההיחשפות לגורם הממכר יוצרת אצל האדם המכור תסמיני גמילה ,(withdrawal) אשר עלולים להיות קשים. פיתוח התלות הוא תהליך גופני ונפשי, שבמהלכו האדם מפתח תלות פסיכו־פיזיולוגית בגורם הממכר, ולפיכך הגמילה מן התלות כרוכה בסבל גופני של ממש.

ניתן לפתח תלות כמעט בכל חומר, אך החומרים הנפוצים ביותר הם אלה המשפיעים על פעילות המוח, שחלקם חומרים חוקיים (כגון קפאין, ניקוטין, אלכוהול, דבקים או חומרים המצויים בתרופות שונות) וחלקם חומרים לא־חוקיים, המצויים בסמים השונים. ניתן גם להתמכר לחומרים יומיומיים לחלוטין המצויים במזון שכולנו צורכים. המקרים הנפוצים ביותר של התמכרות לחומרים יומיומיים הם התמכרות לשוקולד ולממתקים, לסוכר ולקמח לבן.

אדם "מכור" יפגין תשוקה עזה או דחף בלתי־נשלט לצרוך את הגורם הממכר; הוא יתקשה לשלוט בכמות הצריכה ובזמני הצריכה, יזניח הנאות ותחומי עניין אחרים, ויתמיד בשימוש למרות מודעותו לנזק שנגרם לו מכך. האדם המכור יעשה כל דבר כדי לענות על הצורך שלו בחומר, ומכאן נובעות התנהגות מסכנת חיים (כגון השמנת־יתר), מחלות גופניות, מחלות נפשיות וכן עבריינות (כגון גנֵבה ואלימות). לכן, מלבד ההרס העצמי, ההתמכרות יוצרת גם בעיה חברתית, סביבתית ומשפחתית.

אנו מגדירים את ההתמכרות כמחלה או הפרעה אשר עומדת בפני עצמה וגורמת לבעיות נפשיות אחרות. עם זאת, זרם אחר מאמין כי בן־אדם "מכור" צורך את החומרים הממכרים כמעֵין "טיפול עצמי" (pseudo-addiction), בניסיון למלא חלל בחייו או להתגבר על חרדה, דיכאון ובעיות נפשיות אחרות, אך מרגע שהוא מפתח את התלות בחומר, ובמיוחד אם מדובר בתלות גופנית, הוא מאבד שליטה ב"טיפול", והגורם הממכר הוא ששולט בו. לכן נושא זה הוא עדיין בבחינת שאלה של "מי קדם למי - הביצה או התרנגולת".

האדם המכור מפתח בהדרגה סבילוּת לגורם הממכר, ולכן נאלץ להגביר בהדרגה את צריכתו כדי להגיע לאותה השפעה. בתחילה הסבילוּת היא רק נפשית, אך לאחר־ מכן היא נהפכת לסבילוּת גופנית. בשימוש ממושך בחומרים פסיכו־אקטיביים המוח אינו חוזר למצב תקין אפילו אחרי שלושה חודשים של גמילה מוחלטת. אחת הסכנות הנובעות מהסבילוּת היא צריכה עולה, הן בתכיפות והן בכמות, הפוגעת בחילוף החומרים של המכור. מנת־יתר היא מצב חד (אקוטי) שעלול לגרום להרעלה ואף לנזק בלתי־הפיך, עד כדי מוות.

הטיפול בהתמכרות הינו קשה, ארוך וממושך. חלק מהטיפול בהתמכרויות נעשה באופן אישי, והמשך הגמילה נעשה בדרך־כלל במסגרת קבוצתית (כגון "אלכוהוליסטים אנונימיים", "נרקומנים אנונימיים", עמותת "אפשר", "אכלנים אנונימיים" וכדומה) ומתבסס על "תכניות עבודה" לגמילה. כל המסגרות הטיפוליות אמורות להחליף בסופו של דבר את הגורם הממכר, תוך מתן מענה לבעיות השונות - חרדה, דיכאון, ריקנות וכדומה.

תהליך הגמילה חייב להיעשות במסגרת ברורה ותומכת, תוך התחשבות בצורכי המכור ומשפחתו. כאשר בונים מסגרת טיפולית לנגמל, חייבים לחפש חלופות לגורם הממכר ולקבוע לו גבולות ברורים. מרכיב חשוב במסגרת כזו הוא התמיכה מאנשים נוספים שעברו את התהליך בהצלחה.

פרט לעמותות דוגמת "אפשר", "אל סם" וער"ן,
יש כמה אפשרויות טיפוליות נוספות:

  • קהילות טיפוליות - מוסדות לשהייה ממושכת הבנויים על הקניית דפוסי התמודדות חדשים;
  • יחידות עירוניות במסגרת שירותי רווחה - אמורות לשמר גמילה, עורכות בדיקת שתן ומבוססות על תמיכה לאורך זמן;
  • קבוצות תמיכה - כמעט לכל התמכרות יש קבוצת תמיכה שונה: "אלכוהוליסטים אנונימיים", "נרקומנים אנונימיים" וכדומה. קבוצות אלה מבוססות בדרך־כלל על תכנית גמילה הנקראת "שיטת שנים־עשר הצעדים";
  • מכוני גמילה פרטיים;
  • מסגרות טיפוליות כגון מרפאות ומחלקות במסגרת שירותי בריאות הנפש.

התמכרות לפעילויות ו/או פעילות כפייתית
ביצוע פעילויות שונות באופן בלתי־נמנע וכפייתי הוא תופעה מורכבת שאין לה אבחנה פסיכיאטרית אחידה ואשר נמצאת על הגבול המשולש שבין התמכרות, חוסר שליטה בדחפים והתנהגות טורדנית־כפייתית. כמו במקרה של התמכרות לחומרים, ניתן "להתמכר" כמעט לכל פעילות, ולוּ היומיומית והבנלית ביותר, כגון צפייה בטלוויזיה, פיתוח כושר גופני או משחק כלשהו.

תופעות מוכרות נוספות שניתן לכלול תחת כותרת זו הן התמכרות לעבודה (workaholism), התמכרות לקנייה קנייה כפייתית של מוצרי צריכה - (shopaholism), ויש המכלילים כאן גם את ההתמכרויות לאוכל, למין ולמחשבים. את כל אלה מקובל כיום לכלול תחת הכותרת "הפרעה טורדנית־כפייתית", משום שבמקרים רבים מדובר בפעילויות הנעשות באופן כפייתי בניסיון להרגיע חרדה, ובכך הן חולקות בסיס משותף עם ההפרעה הטורדנית־ הכפייתית (OCD).

לסיכום, התמכרות הינה הפרעה רב־מערכתית אשר משלבת חוסר שליטה בדחפים, אימפולסיביות, כפייתיות, והתמכרות מחשבתית, ולפיכך אי־אפשר לדון בכל ההתמכרויות כמקשה אחת. בהמשך נדון על־כן בכל התמכרות בנפרד, תוך מתן הסבר על התופעה, על מאפייניה ועל הטיפולים האפשריים בה.

תמונה מוגדלת ופרטי הספר

מחיר מומלץ: 78 ש"ח

| דף הבית | על ההוצאה | חדש ברמות | השתלמויות | רכישת ספרים | הגשת כתבי יד | רשימת הדיוור | תנאי שימוש | יצירת קשר |
© 2008 כל הזכויות שמורות להוצאת רמות ליד אוניברסיטת תל-אביב בע"מ, כתובת ההוצאה: קמפוס אוניברסיטת ת"א
בניין הסנאט, קומה 2, חדר 219, רמת אביב, תל-אביב. ת.ד. 3926 תל-אביב, 61392. | על ידי סמיוטיקה