ספרי עיון ומחקר    חינוך   הערכה, חינוך יהודי ותולדות החינוך אסופה לזכרו של פרופסור אריה לוי

חיפוש מתקדם
חיפוש ספר
חינוך
משפט
ספרי ניהול
מדע המדינה
סוציולוגיה ופסיכולוגיה
עבודה סוציאלית
היסטוריה ופילוסופיה
גיאוגרפיה
רפואה
נושאים שונים
ספרי לימוד ומדריכים
סדרת מדע וטכנולוגיה
סדרת מעשה בראשית
ספרי מב"ט לכיתות א-ב
ספרי מב"ט לכיתות ב-ג
ספרי מב"ט לכיתות ג-ד
ספרי מב"ט לכיתות ה-ו
מבט לגן
הספריה של מבט לגן
בית הספר היסודי
חטיבת הביניים
בית הספר העל יסודי

   חזרה לדף הקודםלסיווג הספרים  בקטלוגשליחת קישור לספר  לחבריםהדפסה ידידותית

הערכה, חינוך יהודי ותולדות החינוך אסופה לזכרו של פרופסור אריה לוי
בעריכת: יצחק קשתי

מבוא - לזכור את אריה לוי | יצחק קשתי

אריה לוי נולד בהונגריה בשנת 1923. את לימודיו התיכוניים הוא השלים בשנת 1944 בגימנסיה יהודית חמש-שנתית, ששימשה כמכינה לבית-המדרש המודרני לרבנים בבודפשט. בעיר דברצן, באוניברסיטה על-שם קושות, הוא זכה בתואר ראשון בלימודי חינוך ופילוסופיה {1948). בשנת 1949 הוא עלה לישראל, ובשנת 1959 הוא סיים את לימודיו לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים. שנים ספורות אחר כך הוא החל בלימודי תואר שלישי באוניברסיטת שיקגו, שאותם סיים בהדרכתו של בן בלום. עם שובו לישראל הוא היה שותף להקמתו של המרכז לתוכניות לימודים, ליווה את המרכז בפעילות הערכה ובייעוץ מדעי במשך שנים ארוכות, והיה בין עמודי-התווך של המרכז. במקביל הוא החל בקריירה אקדמית בבית-הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב בתחום ההערכה בחינוך וחקר תוכניות לימודים ובנייתן. פעילותו המדעית המחדשת זכתה עד-מהרה בהכרה בין-לאומית בתחומים של הערכת הישגים לימודיים ובניית תוכניות לימודים (רשימה מלאה של פרסומיו מופיעה בכרך זה).

הוא העמיד תלמידים רבים, אשר יחד איתו ועם עמיתיו הציבו את נושאי התמחותו ואת תחום מחקריו במרכז העשייה המדעית בשדה החינוך. אריה לוי נפטר בפברואר 2006.

תלמיד חכם היה אריה לוי כל חייו. פרטיו הביוגרפיים מעידים כי הוא מעולם לא הפסיק ללמוד. בבית הוריו, שבו נהגו על-פי מנהג האורתודוקסים המשכילים, נמצאו זה לצד זה ספרי-קודש וספרי-חול, ואריה שיקע עצמו בהם משחר ילדותו. בקהילת מַאד בהונגריה, שבה גדל, ניהלו קתולים, פרוטסטנטים ויהודים חיי יומיום משותפים - בגידול ענבים, בעשיית יין ובמסחר בו - ולהבדיל מכפרים וערי-שדה רבים ברחבי הונגריה, כל ילדי הכפר למדו בבית-הספר העממי היחיד שהיה במקום. הורים יהודים ביישובים כמו מַאד העדיפו לרוב לשלוח את ילדיהם לבית-ספר עממי יהודי, אשר היה בדרך-כלל בן ארבע שנות לימוד בלבד (להבדיל מבתי-הספר של הקהילות הנוצריות או של המדינה), ככל הנראה משום שהגימנסיה והגימנסיה הריאלית היו שמונה-שנתיות. הביקוש לבתי-ספר תיכונים אלה היה רב בקרב היהודים יותר מאשר אצל האחרים. אולם היו קהילות יהודיות, של חסידים ושל אלה המתנגדים להם, אשר מאמצע המאה התשע-עשרה העדיפו לשלוח את בניהן לבתי-ספר של המדינה או של הרשות המקומית, ובלבד שלא ייאלצו לקיים בית-ספר יהודי העוסק בלימודי-חול.

רצון-הברזל של החתם סופר לשמר ויהי-מה אורח חיים מסורתי על כל פרטיו היה ההשראה לבחירה במסלול מעין זה. בקהילת מַאד - שבה מספר המשפחות היהודיות בראשית המאה התשע-עשרה התקרב ל-100 ואילו בסופה של אותה מאה הוא הגיע ל-900)!( - הייתה בוודאי אפשרות לקיים בית-ספר יהודי, אך בית-ספר כזה לא הוקם. לפיכך חבשו ילדי היהודים את ספסלי בית-הספר הכללי במשך שש השנים של לימוד-חובה. לאורכן של שנים אלה הם למדו את השפה, את ההיסטוריה ואת התרבות הנוהגת, אשר צמחו והתגבשו, אליבא דמתכנני תוכנית הלימודים של התקופה, באלף שנותיה של מלכות הונגריה. אריה אכן למד בבית-ספר מעין זה, ואין כל ספק שבית-הספר הטביע בו רישום עמוק. הלשון ההונגרית, דקדוקה ושימושיה, וכן הספרות שנכתבה בה, נלמדו בתקופת לימודיו של אריה בבית-הספר העממי במשך שש שעות מדי שבוע. חרדתו של שר הדתות וההוראה ההונגרי, שמא לשונם של בני האומה ואולי אף זהותם הלאומית הולכות ומשתבשות בצוק העיתים, היא שעיצבה את תוכנית הלימודים. מסירותו של אריה לשפה ההונגרית, על מכמניה, תצורותיה השופעות והפיוט האצור בה, אכן הייתה שמורה עימו תמיד. במקביל לכך ליוותה לשון הונגרית זו את דבריו במסתרים, כנכס צאן-ברזל השמור לבעליו.

אחרי יום הלימודים בבית-הספר ה"לאומי"(העממי), הלכו אריה וחבריו היהודים לחדר החל בשעה ארבע אחרי הצהריים, וכמובן ביום א מן הבוקר. החדר פעל בכפר מימים ימימה, כנראה מראשית המאה השמונה-עשרה, ולצידו פעלה ישיבה שקלטה חלק מבוגריו, נוסף על בחורים שהגיעו מכל קצווי הממלכה. אריה היה תלמיד מובהק הן בבית-הספר והן בחדר המקומי, וכאשר סיים את חוק לימודיו, הוא גלה לזמן-מה למקום-תורה, לישיבה שבקהילת הסטטוס-קוו אנטה שבמישקולץ. קהילות הסטטוס-קוו לא בחרו לא באורתודוקסים ולא בניאולוגים, אלא נותרו כפי שהיו קודם לפילוג הגדול שחל בקרב יהודי הונגריה בשנת 1868, כאשר כינס שר הדתות והחינוך אטווש את הקונגרס היהודי הגדול. לאחר כשנתיים בישיבה התברר ככל הנראה לאריה כי הקצוות שבהשכלתו מבקשים שביל של זהב.

כך הגיע אריה בגיל ארבע-עשרה מכפר-הולדתו ומן הסביבה המסורתית המובהקת של מישקולץ אל עיר- הבירה, על-מנת להתכונן לבחינת הכניסה לסמינר המודרני לרבנים (ניאולוגיים), וליתר דיוק למכינה התיכונית שלו בת חמש שנות הלימוד. מכינה גימנסיאלית זו הובילה את תלמידיה, לרוב בתנאי פנימייה, לבחינות-הבגרות ולסף הקבלה של הסמינריון לרבנים, שנוסד בשנת 1877 באישורו ובתמיכתו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ומלך הונגריה. הסמינר היה ידוע זה כבר ברבים, בהונגריה ומחוץ לה, כמקום שבו האמונה ומדעי היהדות שזורים זה בזה בהצלחה יתרה. מוסד מפואר זה מומן על-ידי "הקרן הארצית לבתי-ספר יהודיים", שהוקמה מכספי קנס המלחמה שהוטל על יהודי הונגריה משום "תמיכתם הנפשעת" במהפכה של 1848-1849, אשר הונגריה ורוב יהודיה ראו בה מלחמת-שחרור (מעול האוסטרים).

המכינה לסמינר לרבנים הייתה "גימנסיאלית" בתרבותה, דהיינו, דבקה ברכישה מוכחת של השכלה כללית תוך לימוד הלשונות לטינית ועברית ושפה מודרנית נוספת. ובדומה לגימנסיה הכללית, ראתה המכינה כתפקידה - תוך הוספת שנת לימוד אחת למכסה התיכונית - גם את הכשרת הלבבות של תלמידיה לתפקידם הצפוי. לצורך כך שובצו בתוכנית הלימודים שיעורים בתורת המוסר והדתות ושלל התנסויות לימודיות שכוונו לפיענוח של טקסטים מן המקרא, פיוטים ופרקי תפילה למכביר. תוך כדי כך, ושוב מתוך דמיון לגימנסיה הכללית, הובילה המכינה התיכונית את תלמידיה - בדרכים ישירות ומרומזות - להפנמתן של מחויבויות מוסריות ואחרות.

כשם שהגימנסיה הכללית הובילה את רוב תלמידיה אל האוניברסיטה ומשם אל הפרופסיות ואל המעמד הבינוני-הגבוה, תוך טיפוח השכלתם ואישיותם, כך הציבה הגימנסיה של סמינר הרבנים לפני תלמידיה את יעד ההשכלה האוניברסיטאית ברמה של תואר שלישי יחד עם ההשכלה הנדרשת לרב, ואת הציפיות של התפקיד והמעמד העתידיים. אכן, הציפיות הגבוהות חייבו הכשרה ממושכת. אריה נענה לציפיות אלה בשלמות. הוא היה בכל שנות לימודיו תלמיד מצטיין, ובשנה הטרגית מכולן - שנת 1944 - הוא סיים את לימודיו תוך עמידה בבחינות-הבגרות. הוא השלים את הבחינות, ככל הנראה בחודשים אפריל ומאי, באשר שר החינוך הורה לסיים את שנת הלימודים בסוף חודש אפריל, משום פלישת הגרמנים להונגריה ב-19 במרס.

החרדה מפני הבאות השתלטה על היהודים כולם, גם על אלה שהיו חברים בתנועות-הנוער החלוציות. אלה שמעו מחבריהם שברחו מפולין ומסלובקיה להונגריה על כל מעשיהם של הגרמנים בארצות שכבשו. החרדה דרבנה התארגנות חדשה ומעשים. אריה - שהיה חבר פעיל בתנועת "הנוער הציוני", אף שחברוּת בתנועת-נוער ציונית לא נחשבה למעלה מבוקשת בסמינר לרבנים - היה שותף מלא להיערכות המחתרתית של תנועות-הנוער הציוניות בבודפשט. השתתפות זו היא שהצילה ככל הנראה את חייו, וכיוונה את מעשיו לעתיד לבוא.

בינואר 1945 שוחררה בודפשט על-ידי הצבא האדום. רבים מן הילדים היהודים ששרדו בבודפשט נותרו ללא הורים. תנועות-הנוער הציוניות הקימו בעבורם בתי-ילדים, אשר חיש מהר נהפכו לקינים פעלתניים ונלהבים של התנועה. היות שבעיר-הבירה שרר רעב גם אחרי השחרור, הועברו בתי-הילדים לערים ולכפרים ברחבי המדינה. אריה הגיע עם קבוצת ילדים לעיר דברצן. הוא גיבש דפוסי ארגון ופעולה ב"ממלכה" הקטנה שהקים, אשר כוונו כולם לשיקומם הרגשי וההשכלתי של חניכיו. הקבוצה הראשונה מבית-הילדים יצאה בדרכי הבריחה מהונגריה בדצמבר 1945. קבוצות נוספות הלכו בעקבות הראשונה, עד לסגירת בית-הילדים בתום ארבע שנות פעילות.

דרכו של אריה בניהול בית-הילדים, עד שלהי 1948, עיצבה ככל הנראה את מסלול פעילותו לעתיד לבוא, יחד עם ההשכלה הגבוהה שרכש באוניברסיטה המקומית, שבמוקדה נמצאו לימודי החינוך. ניהול בית-הספר בכפר-הנוער ניצנים והשלמת תואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך התמחותו באוניברסיטת שיקגו בתחום תוכניות לימודים והערכתן, הובילו אל המרכז לתוכניות לימודים בירושלים ואל אוניברסיטת תל-אביב. פריצת-הדרך המחקרית והתיאורטית שאפיינה את פעילותו המדעית הציבה את אריה, אחרי זמן לא-ארוך, בשורה הראשונה של חוקרים מחדשים בזירה הבין-לאומית. למדנותו הקפדנית והיצירתית, מרחבי הידע הרבגוניים שאותם הפנים לאורכן של שנים ארוכות וכשרונותיו שטופחו בסדנות משובחות - כל אלה השתקפו בהישגיו הרבים ובהצטיינותו המדעית.

מחקריו ההיסטוריים על אוצרות החינוך ורכישת ההשכלה בבתי-הספר היהודיים המודרניים בהונגריה, שבהם עסק בעיקר בשלהי פעילותו האקדמית, עוררו תשומת-לב והערכה, והיה בהם יותר מקורטוב של מחווה, של כבוד והערכה, לראשית תלמודו.

אריה היה כמובן גם חבר, ידיד ורֵע. הליכתו בצנעה, ללא כל העמדת-פנים, היוותה לעיתים קרובות עמדת-פתיחה מעודדת לקשירת קשר עימו ולשימורו. מעמדת-פתיחה זו הוא יצר אין-ספור הזדמנויות לתלמידיו ולעמיתיו באוניברסיטה להשתתף בשיחה, אשר תמיד התגלה בה ניצוץ מחוכמתו. את תוכניותיו בשדה המחקר החינוכי, הן בתחום תוכניות הלימודים ופיתוחן והן בתחום ההערכה, הוא פּרשׂ לפני עמיתיו תוך העלאת אפשרות לשיתוף-פעולה.

בנהגיו ה"קומונליים" - דהיינו, בנטייתו לפעול בחברותא ומתוך הסתייעות הדדית - נותר זיק חבוי מן המסורת של תנועות-הנוער הציוניות בגולה, בדומה לצו המופנם "והצנע לכת", שהיה אופייני הן לסביבתו התנועתית והן לאתוס רב-השנים של בית-המדרש לרבנים שבו שהה בשנים הפורמטיביות של התבגרותו. הוא היה קרוב לתלמידיו וידיד נטול תחושת תחרות לעמיתיו. ייתכן שתכונות אלה נשמרו באישיותו ובשיג-ושיח שלו עם סביבתו משום שלא קיננו בו ולוּ שמץ של התנשאות או חמדה חבויה לכוח. סמכותו קרנה מאישיותו, מחוכמתו ומהישגיו המדעיים. הוא חתר לחידוש בתחומי למדנותו, אך סירב לעשות לקידומו תוך שימוש בסמכות של משרה. תכונותיו האישיות ומסורות התרבות של נעוריו ובגרותו התלכדו באיזון יוצא-דופן במעשיו ובהגותו. האובדן שחווה במלחמה הגדולה וסכנת החיים אשר לה נחשף יותר מפעם אחת העמיקו את דבקותו בסביבה שבה בחר, בעוד זכרונות ילדותו ונעוריו מאירים את דרכיו בה. הישגיו יוצאי-הדופן במדעי החינוך זיכו אותו בהערכה בין-לאומית ובפרס ישראל. זכרו של אריה לוי שמור עימנו. החיבורים של עמיתיו, המתפרסמים בספר זה לכבודו, הם עדות לכך.

תמונה מוגדלת ופרטי הספר

מחיר מומלץ: - ש"ח

| דף הבית | על ההוצאה | חדש ברמות | השתלמויות | רכישת ספרים | הגשת כתבי יד | רשימת הדיוור | תנאי שימוש | יצירת קשר |
© 2008 כל הזכויות שמורות להוצאת רמות ליד אוניברסיטת תל-אביב בע"מ, כתובת ההוצאה: קמפוס אוניברסיטת ת"א
בניין הסנאט, קומה 2, חדר 219, רמת אביב, תל-אביב. ת.ד. 3926 תל-אביב, 61392. | על ידי סמיוטיקה