תלות תרבותית ומחאה
הקולנוע הפוליטי בארגנטינה ובברזיל
מאת: צבי טל
ספר זה מציע מבט השוואתי על שני זרמים קולנועיים שנתנו ביטוי למאבקי השחרור הלאומי באמריקה הלטינית במחצית השנייה של המאה ה-20. אנשי "הקולנוע החדש" הברזילאי ניסו באמצעות סרטיהם להעלות לתודעתו של העם את המגבלות שמנעו את התפתחותה של המדינה ושגרמו להמונים חיי עוני וסבל. הם החלו לפעול תחת משטר דמוקרטי פופוליסטי בעידן של משבר חברתי עמוק, ועל כן פעלו בגלוי ובלי להקים התארגנות ייחודית. לאחר מכן הם נאלצו להתאים עצמם לפיקוח ולהסדרי הקו-אופטציה שכפה המשטר הצבאי שהוקם ב-1964.
פעילי "הקולנוע של השחרור" הארגנטיני התארגנו במחתרת תחת דיקטטורה צבאית, ופעלו במסגרות מקורבות לתנועות פוליטיות ולגרילה של השמאל על גווניו. כאשר המשטר הצבאי פתח בחיסול של אופוזיציה מכל סוג שהוא, הם נאלצו לצאת לגלות.
בשתי המדינות ראו הקולנוענים את היצירה הקולנועית הפוליטית כחזית מאבקם למען קידום המהפכה החברתית. הם עיצבו בסרטיהם דימויים שבאמצעותם יוכלו הצופים לגבש זהות חתרנית, המורדת בהרמוניזציה של התרבות האירופית והצפון אמריקאית שבאה לידי ביטוי באמצעות המעמדות השליטים.
עם זאת, הם פעלו מתוך מסורות חברתיות ופוליטיות שונות, שמהן התפתחו מסורות שונות של התייחסות לקולנוע ולאליטות היוצרות אותו.
מחקר זה מבליט את הייחוד שבפעולת כל זרם בארצו על ידי השוואת הייצוג הקולנועי של שלושה מרכיבים בעלי חשיבות בתהליכי עיצוב הזהות: דימויי הנוף הנחשב לאופייני למולדת, ייצוגים של גיבורי האומה ואירועים היסטוריים ולבסוף הצגתם של איכרים ופועלים, המגזרים החברתיים שהקולנוענים ראו כמקדמים את המהפכה החברתית. ההשוואה מגלה את ההבדלים באופן השתלבותם של היוצרים במאבקים החברתיים ובהתייחסות השלטונות לאליטות המתנגדות.
| 
חינוך 
